גזר דין בתיק תפ"ח 001004/04

הנאשם הורשע, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות של מעשה מגונה בכוח, עבירה לפי סעיף 348(ב) ביחד עם סעיף 345(ב)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ובעבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 יחד עם סעיף 382(ג) לחוק העונשין.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלוננת, הנשואים זו לזה כ-12 שנים, הסיעו ביום 4.1.04 את שתי בנותיהם לבית הספר. לאחר מכן הסיע הנאשם את המכונית בפראות לכיוון שכונת עין גנים בפתח תקווה, ומשביקשה המתלוננת לצאת ממנה תפס אותה הנאשם בידה, משך אותה פנימה והמשיך בנסיעה עד למחסן חציר בקיבוץ בארות יצחק.

סמוך למחסן משך הנאשם את המתלוננת אל מחוץ לרכב, השכיב אותה בכוח על מכסה המנוע, הרים את חולצתה ואחז בחוזקה בשתי ידיה תוך שהוא מחבק ומנשק אותה. לאחר מכן השכיב הנאשם את המתלוננת על הקרקע ונשכב עליה כשחולצתה מכסה את פניה. הנאשם קרע את חזייתה של המתלוננת, הוריד את מכנסיה ותחתוניה, נשכב עליה כשהוא ללא מכנסיים או תחתונים, וביקש ממנה לגעת באיבר מינו על מנת שתגרם לו זיקפה והוא יוכל להחדירו לאיבר מינה. מתוך פחד הסכימה המתלוננת לקיים עימו יחסי מין.

המתלוננת ניסתה להדוף את הנאשם מעליה ללא הצלחה ובתגובה נשך אותה הנאשם בחזה, בפניה ובירכה מספר פעמים, היכה אותה באגרופים בפנים ובישבן, אחז בידיה וסתם את פיה. כתוצאה ממעשיו של הנאשם נגרמו למתלוננת המטומות מתחת לעינים, בזרועות ובאמות, ועל שדיה וברכה הימנית נותרו סימני נשיכה עמוקים.

בשלב מסוים הבחין הנאשם בשני אנשים הצופים בהם, עזב את המתלוננת ונסע מהמקום.

הרקע למעשיו של הנאשם הוא החשד שלאישתו יחסי קרבה עם גבר אחר.

בכתב האישום המקורי הואשם הנאשם גם בנסיון אינוס של המתלוננת.

הצדדים לא הגיעו להסכמה על עניין העונש.

בפנינו העידה המתלוננת כעדה לעונש מטעם הנאשם, וכן הוגשו תמונותיה (ת/1), שצולמו לאחר הארוע נשוא כתב האישום - תמונות המלמדות על פגיעות קשות שפגע בה הנאשם.

המתלוננת העידה, כי עד למקרה נשוא כתב האישום היה הנאשם בעל טוב, שאהב לעזור לה ולילדים ואשר לא נקט כלפיה באלימות. לדעתה המקרה נשוא כתב האישום הוא חריג, שנבע ממתח נפשי בו היה שרוי הנאשם כשבוע לפני המקרה, בעקבות גילוי מערכת יחסים שלה עם גבר אחר, בו התאהבה, ורצונה להתגרש מהנאשם. לדבריה, מערכת זו נועדה לחזק את הקשר בינה לנאשם, מעין דרך ליצור קרבה מחדש. אך בעקבות גילויה, הנאשם לא תיפקד, לא אכל, לא ישן ולא הלך לעבודה.

יש לציין, שעד למועד הדיון האחרון בפנינו, ביום 23.12.04, טרם התגרשו המתלוננת והנאשם.

לאחר הארוע נשוא כתב האישום הלכה המתלוננת לטיפול נפשי, אך הפסיקה אותו בשל קשיים כלכליים, ובשל אותה הסיבה גם הבנות אינן מקבלות טיפול נפשי.

המתלוננת העידה, כי גם כיום היא נמצאת בקשר עם הנאשם ועם משפחתו והיא מעונינת לעזור לו ולבנותיהם והוסיפה ש" אני לא רוצה שייווצר מצב שבגלל שאני נמצאת פה כדי לעזור לבעלי שמבחינת בית המשפט זה יעשה את ההיפך" (עמ' 14 לפרוטוקול).

טיעוני המאשימה:

ב"כ המאשימה טוענת, כי מדובר בארוע בעל תוצאות קשות למתלוננת שנבע מתפיסת עולם מעוותת של הנאשם לפיה, האישה היא רכוש הגבר, וניתן לפגוע בה אם לא שמרה לו אמונים. הנאשם הפסיק את מעשיו רק משום שהבחין בשני עוברי אורח המסתכלים עליו וגם אז נטש את המקום כשהוא משאיר את המתלוננת חבולה, מדממת ומושפלת.

ב"כ המאשימה טענה, שהאינטרס הציבורי מחייב להחמיר עם הנאשם, במיוחד על רקע חומרת העבירות והעובדה שנעשו בתוך המשפחה, מה עוד שהנאשם עבר בדיקות פסיכיאטריות ששללו בעיה על רקע נפשי למעשים.  לדבריה, העבירות נמצאות בסף העליון של חומרת המעשים.

כשיקולים לקולת העונש הזכירה המאשימה את העדר העבר הפלילי ואת הודייתו במשטרה ובבית המשפט, אך ביקשה להטיל מאסר משמעותי בפועל ומאסר על תנאי.

תסקיר קצינת המבחן:

התסקיר מתאר את הנאשם כאדם שתפקודו היה נורמטיבי בכל תחומי החיים, עד לארוע נשוא כתב האישום. האלימות הקשה שגילה כלפי אשתו מוסברת על רקע מצבו הנפשי לאחר שהוברר לו כי אשתו מבקשת להיפרד ממנו. תחושת הנטישה שמילאה אותו, עם נתוני אישיות שלא אפשרו לו להכיל רגשות קשים אלה, גרמה לו להתפרצות בעוצמה מסוכנת.